ביהמ"ש קבל תביעה של חסויה נגד אחיה להשבת כספים

התובעת בתביעה זו, הינה חסויה בת 39, המגישה את תביעתה באמצעות אפוטרופוס לרכוש אשר מונה לה ביום 31.1.2005. הנתבעים הינם חמישה מבין שמונת אחיה ואחיותיה של התובעת וכן גיסתה (נתבעת 2 - אשתו של נתבע 1).

תביעתה של התובעת נסובה על סכומי כסף שונים אותם העבירה במהלך השנים לאחיה אחותה וגיסתה - בהעברות בנקאיות, בכסף מזומן, בהמחאות ובאמצעות רכישת מתנות יקרות ערך עבורם ועבור בני משפחותיהם. עיקר טענת התובעת הינה שהמתנות ניתנו תוך ניצול מצוקתה וחוסר יכולתה להפעיל שיקול דעת ולעמוד על זכויותיה בעוד שהנתבעים טוענים, כי המדובר במתנות לכל דבר ועניין.

כן תובעת התובעת החזר של 5/16 מתמורת מכירת דירת הורי הצדדים בקיזוז 1/8 מהתמורה אותה קיבלה, שכן הועברו אליה רבע מזכויות אביה בדירת ההורים, כאשר אביה אשר היו לו מחצית הזכויות בדירה העביר לה מחצית מזכויותיו ומחצית נוספת לאחותה, ולאחר פטירת האם הגיעה לה לטענתה 1/8 נוספת מחלקה של האם ואולם לגירסתה, אחיה ואחיותיה אילצוה להסכים לקבל רק 1/8 הזכויות בדירה במקום 5/16 או 1/4 לפחות.

העובדות הצריכות לעניין

התובעת נולדה עם בעיית אסימטריה בפנים ובגולגולת, סבלה מליקויים שונים מילדות, חלקם על רקע נפשי, ולמדה במסגרות חינוך מיוחד.

התובעת גדלה במשפחה בעלת בעיות סוציאליות קשות, אב בעייתי אשר עזב את המשפחה ועבר להתגורר עם בת זוג חדשה ממנה נולדו לו 2 ילדים, ואם חולנית שעשתה את המירב לגדל את ילדיה. בשנת 1993 חזר האב להתגורר בדירה המשותפת לו ולאם, ומתוך חששם של האם ונתבע 1 שיעביר או יוריש זכויותיו בדירה לשני ילדיו מהאישה האחרת נשלח נתבע 1 לשכנעו להעביר זכויותיו בדירה לבנותיו הרווקות, התובעת ואחות נוספת.

בד בבד נחתם הסכם כי התובעת והאחות מוותרות על חלקן בזכויותיה של אמן בדירה.

למרות בעיות שונות של התובעת, החלה לעבוד בתחום הדואר בעיריית ירושלים באמצע שנות ה- 80', עבודה בה היא מתמידה עד עצם היום הזה כבר מעל לעשרים שנה.

במהלך שנות ה-90' התגוררה התובעת יחד עם הוריה בדירה ברח' ... בירושלים, אשר הייתה בבעלות שני ההורים בחלקים שווים. בשנת 1995 העביר אבי המשפחה את חלקו בזכויות בדירה לשתיים מבנותיו - התובעת ואחותה, ח. ה. (להלן: "ח."), אשר אינה צד לתביעה זו. במקביל לקבלת הזכויות בדירה וכתנאי לקבלתן ויתרו התובעת וח. על זכותן העתידית לרשת זכויות מחלקה של האם בדירת ההורים.

בעת הזו היה מצבם הרפואי של שני ההורים ירוד והתובעת, יחד עם בני משפחה אחרים, טיפלו בהם. במהלך הטיפול הרפואי של התובעת באם ארעה לתובעת תאונה ביתית ובלון חמצן של האם נפל עליה וגרם לקטיעת שלוש מאצבעות ידה. בעקבות התאונה הגישה התובעת תביעה נזיקית כאשר בסופה הגיעה לידי הסכם פשרה עם חברת הביטוח לפיו שולמו לה פיצויים בסך 200,000 ש"ח.

באוקטובר 1995 נפטרה אם התובעת לאחר מחלה קשה וממושכת. פטירת האם, כמו גם גורמים נוספים, גרמו להתדרדרות במצבה הנפשי של התובעת, אשר היה מעורער מלכתחילה, והביאו בסופו של דבר לאשפוזה בבי"ח פסיכיאטרי במסגרת אשפוז יום לתקופה של ארבעה חודשים. מאז מטופלת התובעת בטיפול פסיכיאטרי קבוע לרבות טיפול תרופתי כרוני.

ביום 31.1.2005, לבקשת התובעת לאחר שנקלעה למצב כלכלי קשה ובהמלצת הפסיכיאטר שלה ד"ר חריזמן ובהסכמת האחים, מונתה עמותת ש.פ.ר כאפוטרופא על רכוש התובעת.

טענות התובעת

לטענת התובעת, שרשרת האירועים המתוארת לעיל פגעה באופן ממשי ביכולת התפקוד העצמאית שלה וביכולתה להפעיל שיקול דעת עצמאי בתחומי חיים שונים, ובמיוחד בתחום של ניהול כספיה. במצב זה, טענה, הייתה נתונה להשפעות שונות מצד בני משפחתה הקרובים ביותר ובעיקר אחיה ורעייתו, נתבעים 1 ו-2, אשר פרשו עליה את חסותם.

טענה מרכזית של התובעת מתייחסת לחלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת דירת ההורים, בין האחים והאחיות בינואר 2003. במועד פטירת האם היתה התובעת בעלים של ¼ מכלל זכויות הבעלות בדירה, אותן קיבלה במתנה וללא תמורה מן האב כנגד "ויתור" מראש על חלקה בירושה העתידית של האם, ויתור אותו לגירסתה ביצעה שלא מרצון חופשי ומדעת.

לאחר פטירת האם, היא טענה, החליט נתבע 1 כי התמורה שתתקבל ממכירת דירת ההורים תתחלק באופן שווה בין כל האחים והאחיות. זאת חרף העובדה שבבעלות התובעת כבר היו באותה העת ¼ מן הזכויות בדירה והיא אף היתה זכאית לקבל 1/8 נוספת מן הזכויות בדירה בגין חלקה בירושת האם, ובסה"כ הייתה לה זכות לקבל 5/16 מתמורת מכירת הדירה.

לטענתה, באותה העת לא הייתה לה כל יכולת נפשית או מנטאלית להתנגד לדרישת נתבע 1, ולכן נאלצה להסכים לקבל רק 1/8 מתמורת מכירת הדירה במקום 5/16 או לכל הפחות 1/4 מסה"כ התמורה. נוכח ההפרש בין הסכום שקיבלה בפועל מכספי מכירת הדירה לבין הסכום שהייתה אמורה לקבל בגין 5/16 מהדירה, חייב לה על פי טענתה כל אחד מן האחים והאחיות סך של 27,781 ש"ח.

עוד קודם למכירת הדירה ואף לאחר מכן, טוענת התובעת, החלו חלק מן האחים וגיסתה במסע של הוצאת כספים ממנה.

הסכומים העיקריים בהם נקבה התובעת בכתבי טענותיה הם: העברות בנקאיות שונות לחשבון הנתבע 1 בבנק יהב בסך 35,000 ש"ח ולחשבון נתבעת 2 בבנק פועלים בסך 86,000 ש"ח שהועברו במועדים שונים; העברה בנקאית לחשבון נתבעת 2 בסך 9,833 ש"ח ביום 16.9.03 שהייתה אמורה לכסות את ההוצאה לאור של ספר שיריה של התובעת; הסבת המחאה בסך 31,125 ש"ח שקיבלה התובעת ממכירת דירת ההורים והעברתה לחשבון נתבעת 2; העברה של 15,000 ש"ח לנתבעת 2 שהגיעו מפדיון קרן השתלמות של התובעת לטובת רכישת רכב לבתם של נתבעים 2-1; העברה של 10,000 ש"ח לנתבעת 2 שהתקבלה מפדיון קופת גמל "עצמה" של התובעת; העברה לנתבעת 2 של  10,000 ש"ח שהתקבלו כהלוואה מבנק הפועלים כנגד קופת התגמולים "גדיש" של התובעת; העברה של 1,000$ מהתובעת לנתבעים 2-1 אשר התקבלו תמורת פינוי מוקדם של הדירה במושבה הגרמנית; המחאה נוספת שמועד פירעונה 14.2.02 ע"ס 2,500 ש"ח לנתבעת 2.

בנוסף, טענה התובעת למספר רב של העברות כספים נוספות - בהעברות בנקאיות, בהמחאות ובמתן כסף מזומן - בסכומים נמוכים יותר, כגון: המחאה ע"ס 1,000 ש"ח שניתנה ביום 5.2.04 לנתבעת 2; סך של 1,000 ש"ח לרכישת צורב למחשב של בנם של נתבעים 2-1; מתנות בסך כ- 500 ש"ח לשבוע לנתבעת 2 ולבתה; בתקופה שהתובעת התגוררה בדירת ההורים המנוחים והשכירה את הדירה שבבעלותה העבירה לנתבע 1 מידי חודש 500 ש"ח מתמורת השכירות; קניית מכשיר וידאו משומש מנתבע 1 במחיר מופקע; תשלום עבור שעורי נהיגה לילדי נתבע 1 בסך 1,000 ש"ח עבור כל ילד; קניית מוצרי מזון לבית נתבעים 2-1 בעת שהתארחה אצלם ועוד סכומים שונים.

התובעת אינה חולקת על כך שנתבעים 2-1 הוציאו עבורה מעת לעת הוצאות שונות ואולם, לטענתה, מדובר בסכומים פעוטים בהשוואה לסכומים שהוציאו ממנה. לטענתה, הסכומים ששילמו נתבעים 2-1 עבורה הינם: 2,500 ש"ח עבור רכישת מיטה; 6,000 ש"ח עבור טיפולי שיניים; 8,000 ש"ח לסילוק הלוואה של התובעת; סך של 28,000 ש"ח שנתבעת 2 שילמה מכספי התובעת לשיפוץ בית התובעת והעברה של 14,000 ש"ח מנתבע 1 לתובעת, ובסה"כ 61,000 ש"ח לערך.